איך אנחנו נראים
נערן הוא קיבוץ לקבוצות מחנכים של תנועת המחנות העולים. אין בו חדר אוכל או רפת, גם לא מכבסה וסידור עבודה. במקומם יש חיי שיתוף תוססים, משימות חינוכיות ומשק התיישבותי תנועתי. הוא מונה 100 מבוגרים שאחריהם נגררים 50 ילדים ופעוטות דעתניים (כנראה הכי חמודים בארץ). הקיבוץ הוקם מחדש בשנת 1999 על-ידי גרעיני נח"ל של בוגרי תנועת המחנות העולים. שנה אחר שנה הגיעו לנערן קבוצות של בוגרי תנועה, צעירים נלהבים מכל רחבי הארץ שירדו לבקעת הירדן (לא, זה לא "איפשהו בדרום"), למקום כמעט-הכי-נמוך-בעולם לבקש את המעשה הגבוה ביותר: חיים שיתופיים-משימתיים. החברות והחברים עוסקים במשימות חינוכיות וחקלאיות כחלק מנסיון תנועתי רחב לתקן את החברה הישראלית - את הפערים החברתיים המתרחבים, את הגזענות הפושה, את הקיטוב בעם. נערן הוא אחד מקיבוצי המחנכים של "קבוצות הבחירה", תנועת הבוגרים של המחנות העולים, ומשמש בית עבורה - למפגשים, לסמינרים, לעבודה, לחיים.
אנחנו חיים ב"קיבוץ של קבוצות". כל אחד הוא חלק מקיבוץ שלם ובמקביל גם חלק ממעגלים, קבוצות והרכבים קטנים יותר, אינטימיים, שאיתם הוא חולק את חייו. תמיד מוקף חברות וחברים ותמיד יכול להשפיע על סביבתו המיידית. החברות בנערן אינן ברגים במערכת הקיבוצית אלא לב ומטרת החיים המשותפים, שמתנהלים בעזרת הרבה שיחות וללא תקנונים. אורח חיינו הוא מסע הפרידה של השיתוף מקריאת היגון הנוסטלגית, "הקיבוץ לא אישר לי", ומבן דודה "תקנון חתונות ולוויות". אנחנו מפקידים את כל הכנסותינו לקופה משותפת ולוקחים אחריות משותפת על כל צרכינו: דיור, תזונה, בריאות, תחבורה, חינוך וכו'. "כל אחת לפי יכולתה וכל אחד לפי צרכיו" של העת הזו. כלכלה שיתופית, תכנון מוקפד, יעילות טכנולוגית ואורח חיים צנוע מאפשרים לנו לענות יחד על מרבית צרכינו גם במציאות שבה המדינה מקפידה לשמור מחוץ למים רק את קצה האף של המחנכים והחקלאים שלה.
רחבת החניה של הקיבוץ מתרוקנת מדי בוקר. הרכבים יוצאים, אחד אחד, מלאים, לכל רחבי הארץ, למשימות חינוכיות שונות שמטרתן המשותפת - התמודדות על דמותה של החברה הישראלית. קיבוץ נערן הוא חלק מ"קבוצות הבחירה" - תנועת הבוגרים של המחנות העולים. תנועת קיבוצים המונה מאות צעירים שמבקשים לחיות חיי שיתוף ולהתחייב למשימה המשותפת שלנו - יצירת חברה ציונית סוציאליסטית, דמוקרטית ושוחרת שלום. הבחירה לעסוק בחינוך היא הבחירה להתמודד על יסודות החברה ועל תיקונם ארוך הטווח. המשימות החינוכיות התנועתיות שלנו כוללות הוראה, סמינרים לבתי ספר, עבודה במרכזי נוער, עם מפקדים בצה"ל, בסיוע לנערים ונערות בסיכון, ועוד ועוד. במרכזן משימת הליבה שלנו, תנועת הנוער המחנות העולים - ריכוז והדרכת אלפי בני נוער מהגליל ועד אילת. בקרוב תציין התנועה 100 שנות חינוך והגשמה ואנו גאים להיות לה בית ונושאי לפיד בעת הזאת.
לנערן משק חקלאי אשר במרכזו מטעי תמרים (מג'הול ודקל נור) וחממות לצמחי נוי. במשק שלנו אנחנו משלבים בין המשימה החקלאית לבין הוויית חיינו החינוכית-חברתית. המטע שלנו משמש במה להתנסויות ומפגשים חינוכיים עם קבוצות צעירים מכל רחבי הארץ. אנחנו מבקשים לעבוד וגם לחנך לעבודה. האמירה "עבודה חקלאית זה לא בשבילי" מניחה שהעבודה הקשה היא "בשביל מישהו אחר". אז אנחנו ואותו "אחר" קמים יחד כשעוד חושך בחוץ ועובדים קשה יחד בימי הקיץ הלוהטים של בקעת הירדן, באותן מטלות ועל אותם עצים, כי אין עבודה שאינה "ראויה" לנו ושמורה רק ל"אחר". גם זה חלק משוויון ערך האדם שלנו. המשק החקלאי שלנו הוא קיבוצי ותנועתי - תשתית לקיומם של חיים שיתופיים-משימתיים בנערן ובשאר קיבוצי התנועה.